Yemenite Hebrew

Yemenite Jewish elders rehearsing oral lessons (1906–1918)

Yemenite Hebrew (Hebrew: עִבְרִית תֵּימָנִית‎ ʿĪvrīṯ Tēmŏnīṯ), also referred to as Temani Hebrew, is the pronunciation system for Hebrew traditionally used by Yemenite Jews. Yemenite Hebrew has been studied by language scholars, many of whom believe it retains older phonetic and grammatical features lost elsewhere.[1] Yemenite speakers of Hebrew have garnered considerable praise from language purists because of their use of grammatical features from classical Hebrew.[2]

Some scholars believe that its phonology was heavily influenced by spoken Yemeni Arabic.[citation needed] Other scholars, including Yosef Qafih and Abraham Isaac Kook, hold the view that Yemenite Arabic did not influence Yemenite Hebrew, as this type of Arabic was also spoken by Yemenite Jews and is distinct from the liturgical and conversational Hebrew of the communities.[3] Among other things, Qafih noted that the Yemenite Jews spoke Arabic with a distinct Jewish flavor, inclusive of pronouncing many Arabic words with vowels foreign to the Arabic language, e.g., the qamatz (Hebrew: קָמַץ) and tzere (Hebrew: צֵירִי‎).[4] He argues that the pronunciation of Yemenite Hebrew was not only uninfluenced by Arabic, but it influenced the pronunciation of Arabic by those Jews, despite the Jewish presence in Yemen for over a millennium.

  1. ^ Judaeo-Yemenite Studies – Proceedings of the Second International Congress, Ephraim Isaac & Yosef Tobi (ed.), Introduction, Princeton University 1999, p. 15
  2. ^ Responsa Yitzhak Yeranen, part iv, Bnei Barak 1991, page 80, by Rabbi Hayim Yitzhak Barda, who quotes R. Meir Mazuz, saying: "The Yemenites are very stringent and well-versed, and are punctilious in their [usage of the] language, and they support the enunciation of the Ashkenazim" (translated from the Hebrew).
  3. ^ Rav Kook's Orah Mishpat question regarding Kiryat Sh'ma "וביחוד למי שמשנה ממבטא התימני המוחזק אצלם מדורות הראשונים שהוא המדויק שבמבטאים כמפורסם שבודאי אסור לעשות כן".
  4. ^ Hebrew: "מסורות הגייה ושליטת העברית בקרב יהודי תימן" in Yosef Qafih's Collected Papers, volume 2, pages 943–946 (Hebrew). Following is a relevant portion thereof: Hebrew: טענה זו אמנם אפשרית באופן תיאורי ואפשר להשליכה לא רק כאן אלא גם בכל מקום אחר, אלא שהיא מצד מהותה טענה מאוד תלוּשה וזקוּקה היא לבסיס כל שהוּא שתחול עליו, אחרת, הרי היא נשארת מרחפת ללא תנוחה ודינה להתנדף ולהעלם, כי כל ממש אין בה. כל שכן כאשר אנו מוצאים כדמות ראיה לאידך גיסא, כלומר, במצאנו בניב העברית של יהוּדי תימן דבר שאינו בשפת הסביבה, יש בכך משוּם הוכחה שמסורת זו שמרה על כלילוּתה וסגוּלותיה הייחוּדית. ננסה להדגים בשני מישורים, במישור הסימניות, כלומר, האותות, ובמישור התנוּעות. האות פ הדגוּשה, הברה זו אינה מצוּיה בשפה הערבית ואין דוברי הערבית מסכּינים לבטאה, וכאשר מזדמנת להם אות זו במלים משפה זרה, מחליפים אותה באות ב. ואילוּ היהוּדים מבטאים אותה בקלוּת ומבחינים היטב בינה לבין כל הברה אחרת הדומה לה, כדרך שהם מבחינים היטב בשאר כל אותות בגד כפת הדגוּשות והרפוּיות. שניה לה האות ב הרפוּיה. גם הברה זו אינה מצוּיה בשפה הערבית ויהוּדי תימן מבטאים אותה בקלוּת וּללא כל מאמץ, ואילוּ הערבים כאשר מזוּמנת להם הברה זו בציטוט משפה זרה מבטאים אותה כאות פ הרפוּיה המצוּיה בלשונם — כי לא הסכּינוּ לה. שתי אלה ודומיהם שׂמים לאַל לדעתי את הטענה, כי הבחנת יהוּדי תימן בין ג רפוּיה ודגוּשה באה להם מן הערבית, למרות שבעלי טענה זו אין להם תחליף ייחוּדי להברות אלה, כי אילוּ היה ממש בטענת ההשפּעה הערבית, איכה נשתמרוּ להם ליהודי תימן הברות עבריות יחוּדיות אלה, אמור מעתה מציאוּתם של הברות בלעדיות כגון אלה מקשים ומכבידים על תחוּלתה של טענת ההשפּעה הזרה.